אחרי שהפרשה הקודמת הסתיימה בדרמה גדולה כשיוסף הודיע לאחיו שיקח את בנימין הקטן לעבד, פרשת השבוע 'ויגש' שקראנו הבוקר בבית הכנסת – מתחילה בכך שיהודה ניגש להכריז מלחמה כנגד יוסף, על שלום אחיהם בנימין. מיד לאחר מכן יוסף חושף את זהותו בפני אחיו, ושולח אותם עם עגלות על מנת שיביאו את אביהם ויעקב ביחד עם כל משפחתו- 70 נפשות, שיבואו להשתקע במצרים מתוך הבטחה לפרנס אותם.

בספר התהילים כתוב- "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף". חז"ל מסבירים שדוד המלך פונה לקב"ה- רועה ישראל, ומבקש: כשם שיוסף נתן לאחיו מזון לפי מעשיהם, כמו שכתוב בפרשתנו שהוא נתן "לחם לפי הטף", כך מבקש שהקב"ה יתן לנו לפי המעשים שלנו.

לכאורה, מדוע נזקקים חז"ל דווקא לנתינה של יוסף, בשביל ללמד שהקב"ה ידאג לנו? ההסבר לכך נעוץ במילים "לפי מעשיהם"- כשם שיוסף לא שפט את אחיו לפי הכוונה שלהם לפגוע בו, אלא לפי התוצאה של המעשה- שהפך בסופו של תהליך למושל מצרים, כך אנחנו מבקשים מהקב"ה, שיעניק לנו שפע- לא לפי הכוונות השליליות שלעיתים מעורבות במעשה החיובי, אלא לפי המעשים שלנו בלבד.

גם אנו נדרשים לחקות את יוסף, ולגמול לזולת טוב גם אם פגע בנו, שכן גם אם כוונתו היתה שלילית, הרי שבסופו של דבר זה לטובה ולכן עלינו לגמול לו טוב כמו יוסף.